<h1>ספר כריתות לרבינו שמשון מקינון — לשון לימודים שער שני</h1>
<h2>דף ב:</h2>
כל מקום דתני מניינא כגון ארבעה מחוסרי כפרה בריש כריתות (ב' ע"ב), דדייק מניינא למה לי, ארבעה אבות נזיקין, י"ג אבות נזיקין וכמה ברייתות, כמו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת, בכולהו דייק מניינא למה לי, וכן ביבמות דקאמר ט"ו נשים וכו' דייק (שם ג' ע"א) מניינא דרישא מניינא דסיפא למה לי.
<h2>דף יב:</h2>
מצינו בלשון משנה לשון שוה ואין ביאורם אחד, והם שני דברים, כמו שור חרש שוטה וקטן שנגח, דמתניתין פרק ארבעה וחמשה (ב"ק ל"ט ע"א) דאמר חרש שוטה וקטן שנגח מעמידין להם אפוטרופא, וכן בברייתא בהאי פירקא (שם ע"ב) שור חרש שוטה וקטן רבי יעקב אומר משלם חצי נזק, וכן בתר הכי שור חרש שוטה וקטן שנגח ר' יהודה מחייב ר' יעקב אומר חצי נזק, ר"ל שור של חרש שוטה וקטן ולא שהשור עצמו חרש שוטה וקטן, ובפרק הפרה (שם נ"ב ע"א) איתא במתניתין החופר בור בר"ה כו' נפל לתוכו שור חרש שוטה וקטן, ר"ל שהשור עצמו חרש שוטה וקטן כדאיתא בגמרא (שם נ"ד ע"א) מאי שור חרש שוטה וקטן אילימא שור של חרש שוטה וקטן כו' א"ר יוחנן שור שהוא חרש שוטה וקטן, אע"ג דרב מוקי לה שור של חרש שוטה וקטן מ"מ אשכחנא דלישנא משתמע כן מדלא פרכינן לר' יוחנן מידי שור שהוא חרש קתני. פרק כל התדיר (זבחים צ"א ע"ב) גבי מותר שמן, אמר ר' שמעון אם ראית שמן, איתא בגמרא אלא לאביי קשיא רישא, תנא רישא אטו סיפא, בשלמא סיפא תנא משום רישא, רישא מי תני משום סיפא, אין במערבא תנא רישא משום סיפא. גם שם בדון מינה ומינה דון מינה ואוקי באתרה קמפלגי, וכבר כתבתי מזה.
